אשה תפצה את בעלה לשעבר ב- 800,000 ש"ח בגין חוסר תום לב במסגרת הליכי הגירושין

פסקדין

זוהי תביעה לתשלום פיצוי על נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מנקיטת הליך של צומניעה בידי הנתבעת.

ה ע ו ב ד ו ת  ו ה מ ח ל ו ק ת

1.         התובע והנתבעת היו במועדים הרלוואנטיים נשואים זה לזה. בשלב מסוים החליטו להתגרש, ואז חפצו למכור את ביתם המשותף ברח' יהונתן 13, צהלה, תלאביב (להלן: ,,הבית").

            משלא הגיעו להבנה בדבר מכירת הבית ומשפסקו לשלם את חובם לבנק שלהבטחתו נרשמה משכנתה, פתח הבנק, 'בנק הפועלים בע"מ' (להלן: ,,הבנק"), ביום 10.03.02, בהליכי הוצאהלפועל למימוש המשכנתה, ומונתה כונסתנכסים למכירת הבית.

2.         ביום 08.07.02, בטרם נמכר הבית עלידי כונסתהנכסים, עוה"ד יעל דאובר (להלן: ,,כונסתהנכסים"), אך לאחר שנקטה זו פעולות למכירתו וקיבלה עשרות הצעות לרכישתו, הגישה הנתבעת בקשה בדרך של המרצת פתיחה, בה עתרה להצהרה כי חתמה על מסמכי ההלוואה והמשכנתה מבלי שהוסבר לה על מה היא חותמת. בגדר המרצת הפתיחה ניתן, ביום 09.07.02, צו ^-מניעה זמני המורה לבנק להימנע ממכירת הבית.

3.         במקביל להליכים בהם נקטה כאמור לעיל בביתהמשפט המחוזי בתלאביב, ובעוד צו ^-המניעה הזמני עומד בעינו, הגישה הנתבעת לביתהמשפט לענייני משפחה, בחודש פברואר 2003, בקשה לפירוק שיתוף, בה כללה, בין היתר, עתירה למכירת הבית.

4.         ביום 08.07.03, בעקבות בקשה שהגיש הבנק לביתהמשפט המחוזי לשוב ולדון בצו ^-המניעה הזמני, בוטל צו זה, וכונסתהנכסים המשיכה בפעולות למכירת הבית.

5.         לאחר שהציגה כונסתהנכסים את הבית למספר בלתי ^-מבוטל של מתעניינים (ראו עדותה בעמ' 59 לפרוטוקול), נותרו שתי הצעות, שעל בסיסן נערכה ישיבת התמחרות במשרדה ביום 11.08.03 (מוצג ט"ו למוצגי הנתבעת). בישיבה זו זכו ה"ה אדרי במכרז לרכישת הבית, בתמורה לסך בשקלים השווה ל2.1 מיליון דולאר. לתובע ולנתבעת ניתנה האפשרות לפדות את הבית בסכום הצעה זו בתוך שלושה ימים ממועד הישיבה.

6.         ביום 19.08.03 הגיש התובע בקשה לעיכוב מכירת הבית לה"ה אדרי עקב הצעתם הנמוכה, לטענתו. ביום 15.09.03 התקיים דיון בפני ראש ההוצאהלפועל, אשר דחתה את הבקשה ביום 18.09.03, והבית נמכר עלפי ההצעה ובאישורה.

7.         ט ע נ ו ת  ה צ ד ד י ם

א)         התובע תובע את הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מעיכוב ההליכים למכירת הבית אשר נקטה הנתבעת. הוא תובע את הפרשי הריבית שצבר החוב בתיק ההוצאהלפועל מיום פתיחתו ועד למועד מכירת הבית. לטענתו, עיכוב זה נבע מההליכים המשפטיים בהם נקטה הנתבעת בחוסרתוםלב, הליכי סרק שהיו מכוונים כולם לעכב את הליכי מכירת הבית, ללא כל נימוק ענייני. בנוסף לעילת נזיקין זו תובע התובע מכח הערבויות עליהן חתמה הנתבעת בגדר עתירתה למתן צו ^-מניעה זמני להבטחת כל נזק שייגרם למי מהמשיבים בבקשה למתן צו, והתובע בכללם.

            ראשי נזק נוספים שתובע התובע הנם ההפרש בין מחיר מכירת הבית לבין ערכו הריאלי אילו נמכר עם פתיחת תיק ההוצאהלפועל וההפרש בין שכרהטרחה ששולם לכונסתהנכסים לבין השכר המופחת עליו הסכימה והודיעה לצדדים בתקופה בה עמד צו ^-המניעה הזמני בתקפו, כנגד הסכמת הנתבעת להסרתו.

ב)         הנתבעת טוענת כי התובע היה זה שנהג בחוסרתוםלב, בעוד שהיא נקטה בהליכים משפטיים לגיטימיים להגנה על זכויותיה. כן טוענת היא, כי הערבויות עליהן חתמה בגדר צו ^-המניעה הזמני ניתנו לטובת הבנק, ולא לטובת התובע.

            אשר לנזקים טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את הנזקים להם הוא טוען. לשיטתה, תיק ההוצאהלפועל אינו מהווה ראיה לריבית שנצברה בתקופה בה היה צו ^-המניעה הזמני תלוי ועומד. עוד היא טוענת, שההליכים בהם נקט התובע למניעת המכירה לה"ה אדרי ומניעת העברת פדיון המכירה לבנק, בטענה שגובה החוב בתיק ההוצאהלפועל אינו משקף את החוב האמתי לבנק, אף הם עיכבו את המכירה. עלכלפנים, כך נטען, מעת מינוי כונסתהנכסים ופרסום הבית למכירה ועד שניתן צו ^-המניעה הזמני לא נמצא קונה לבית.

            כמו ^-כן נטען, שהתובע לא הוכיח שניתן היה למצוא רוכש לבית במחיר גבוה מזה בו רכשו אותו ה"ה אדרי, ומכל מקום, לא הוכח שמחיר המכירה נופל מערכו הריאלי של הבית. ולבסוף טוענת הנתבעת, שהתובע היה זה אשר סיכל את הליך המכירה ומנע הפחתה בשכרטרחתה של כונסתהנכסים.

ד י ו ן

א)         הנתבעת, בסיכומיה, אינה חולקת על ההנחה הבסיסית, אשר קנתה כבר שביתה בהלכה הפסוקה, לפיה לביתהמשפט הסמכות לחייב בפיצוי את מי שנקט בהליךסרק משפטי, וזאת - במסגרת חובת הזהירות שחב האחרון כלפי יריבו באותם הליכי ^-נפל (ראו ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י - בע"מ, פ"ד נח(2) 36). כל שנותר, אם כן, לבדוק כעת הוא התנהגותה של הנתבעת והאם עומדת היא בחובת הזהירות המוטלת עליה מכח סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כלפי התובע, הן מכח העובדה שהיה צד לצו ^-המניעה הזמני, אותו יזמה היא - גם אם לאחר מכן נמחק לבקשתה - הן מכח היותו צד ג' העלול להיפגע כתוצאה מההליך המשפטי בו נקטה. יתרעלכן, חבותה של הנתבעת כלפי התובע קמה גם מתוך חובת תוםהלב הכללית החולשת על דיני החוזים והחלת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג ^-1973, על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה מכח סעיף 61 לחוק זה.